גופנפש – האם כאן קבור הכלב?

זה כבר ענין שבשגרה, אנשים אומרים דברים כמו: "היא עזבה אותו, לא פלא שקיבל אולקוס". או במילים אחרות: "בגלל שהיא עזבה אותו הוא קיבל אולקוס". או אמירות כגון: "הוא כ"כ כעס, לא פלא שקיבל את סינדרום המעי הרגיז". או במילים אחרות: "בגלל שכעס, קיבל מעי רגיז". גם ברפואה קונבנציונאלית נשמע את הרופא אומר (אחרי שערך בדיקות ולא מצא שום ממצא פתולוגי): "זה בגלל סטרס".

האם אמירות אלו נכונות? אם לא הייתה "עוזבת אותו" לא היה מקבל אולקוס? למה מלכתחילה לא החזירה לו אהבה? אם לא היה כועס לא היה מקבל מעי רגיז? ולמה כ"כ כעס? האם כל אחד היה כועס כ"כ על אותו ענין? האם כל אחד שהיה כועס כך על אותו ענין גם היה מקבל "מעי רגיז"?

נניח שגילינו כי בכל מקרה ומקרה של מחלה יש איזה אירוע "מכונן" שלאחריו פרצה המחלה. כעת מה עושים עם זה? איך עוזרים לאותו אדם ראשית, להתרפא מהמחלה אליה נפל ושנית, איך מבטיחים שזה לא יקרה לו שוב?

כולנו, שהתחנכנו על ברכי חשיבה חומרית, מחפשים לכל תופעה, סיבה ותוצאה ישירה באותו עולם חומרי מוכר לנו. מנגנוני הנפש, בואו נזכור, עדיין שייכים לתחום החומר. אנו יכולים לראות זאת בעליל ממניפולציות הנעשות בתחום הנפש עם שימוש בכדורים פסיכיאטריים. כלומר, חומרים כאלו ואחרים (תרופות פסיכיאטריות) עושים שינוי במצבו הנפשי של אדם.

כיצד, אם כך, ניתן לעשות שינוי עמוק מספיק שישפיע מטובו גם על, למשל, הנטייה לכעוס כל כך וגם על, למשל, המעי הרגיז?

הסיבה שאדם כועס עד כדי כך שהוא, למשל, מפתח מחלה, ודווקא במעיו, נעוצה בנטייה הראשונית שאיתה נולד ממילא. לנטייה הספציפית הזו אצל כל אדם ואדם אנחנו קוראים בהומאופתיה "מועדות". לכל אחד ואחד יש את נקודות התורפה שלו שהרי אף אחד מאתנו אינו מושלם. מתוך 10 אנשים שחוו אהבה נכזבת, שמונה יתאוששו וימשיכו בדרכם ואילו שניים יתקשו להשתחרר מהסיטואציה לאורך זמן. הם ימשיכו להתאהב במי שאינה מתאימה להם או יתכנסו בתוך עצמם ולא יעזו לחוות אהבה וזוגיות. במקביל, כל אחד מהם עלול פתח סימפטומים גופניים שונים לגמרי. למה זה קורה? זה בדיוק המובן של המילה 'מועדות'. שניהם מועדים לאהבה נכזבת אך אדם אחד יקבל לחץ דם גבוה והשני – פריחה מגרדת על העור. הבעיה תתעורר לא רק מעצם זה שהוא חווה אהבה נכזבת, אלא משום שמראש היה מועד לכך, גם לאהבה הנכזבת וגם ליתר לחץ דם.

יפה נאמר אם כך, כי "בגלל שהאדם היה מועד, הוא נפל לסיטואציה של אהבה נכזבת". מראש הוא לוקה במקום של בחירת המועמדת המתאימה שתחזיר לו אהבה. אם היה "בריא" במקום הנפשי הזה לא היה יכול להיות במקום של אי- הדדיות באהבה. לחץ הדם הגבוה או הפריחה המגרדת הם מועדות נוספת במישור הפיזי של האדם. התקלה היא בו זמנית. אם יש לו מועדות בענייני ל.ד.ג. או פריחות עור מגרדות קיימת אפשרות כי במוקדם או במאוחר היה לוקה בהם גם ללא חווית האהבה הנכזבת. אירוע החיים (במקרה זה – אהבה נכזבת) הייתה טריגר למשהו שהיה שם כל הזמן, מתחת לפני השטח. לעניין "פני השטח" ניתן לומר כי מה שנראה כלפי חוץ (אכזבה, ל.ד.ג., פריחה וכד') אינו אלא "קצה הקרחון" שרובו וכולו שקוע מתחת לפני המים – כלומר כמוס, אינו נראה. אך עוד ועוד אירועים אשר מצפים לנו מונחים שם מתחת לפני השטח… הם כבר שם… כל שעלינו לעשות על מנת לשמור על בריאותינו במובן הרחב של המילה, הוא למצוא דרך להשאיר את אותו קרחון, שקוע עמוק מתחת לפני המים כדי שהחיים (מה שמעל פני המים) יהיו שקטים ונינוחים ונטולי מהמורות.

ההומאופתיה מתייחדת ביכולת שלה לראות כיצד מצבים בריאותיים ואירועי חיים שונים, כרוכים זה בזה ולפעול לשינוי בנקודה זו ממש. היתרון הגדול של ההומיאופתיה הוא היכולת להיכנס ולרפא את המקום בו אתה 'מועד לפורענות' וזאת גם על מנת למנוע את החוויה השלילית החוזרת וגם על מנת למנוע התפתחות מחלות במישור הפיסי או הרגשי.

במהלך השנים בהן אני עוסקת בהומאופתיה ראיתי, כי ניתן לעשות שינוי דרמטי ומרתק בסיטואציות חיים של בני אדם. שכן ההומיאופתיה יכולה לטפל במקביל, תוך התייחסות לאירועי חיים וגם להגיע לקצות התלונות הפיסיות שהם – אחד. כאמור, לא מבחינת סיבה ותוצאה אלא מבחינת מועדותו של אותו פרט.

לא די במציאת הזיקה בין אירועי חיים לבין מצב בריאותי. עיקר העניין היא ביכולת לראות את "המועדויות" ולהתאים להן את ההכנה ההומאופתית המתאימה "המכסה" את אותן נטיות נפש או גוף. התאמת הרמדי וליווי נכון של המקרה לאורך זמן, תביא את האדם למקום בריא ומאוזן יותר ובכך תרד בצורה ניכרת המועדות שלו למצבים מחוללי מחלות.