חופש לעומת מגבלות

כל מחלה היא למעשה מגבלה על חופש הפעולה שלנו. חופש פירושו שמחת חיים, רצון לעשות דברים, תקווה, הנאה ממה שאני עושה, ויכולת ליישם את הרעיונות והרצונות שלנו. חופש פירושו פעולה חלקה של מנגנוני חשיבה צלולה, ושל מנגנוני הרגש אשר קולטים ומגיבות נכון לאתגרים הרגשיים בכל אינטראקציה שלנו. חופש פירושו פעולה תקינה של כל מערכות הגוף שהם כלי השרת אשר אמורים לאפשר לנו להוציא מן הכוח אל הפועל.

מחלה אקוטית מגבילה את האדם עד מאד – מרותק למיטה, חלש, עם קשיי נשימה, או עם תופעות במערכת העיכול, או כאבים חזקים. האדם אינו יכול לפעול במרבית המישורים בהם הוא פעיל ביום יום וכו’… אך מגבלות אלו חולפות תוך זמן קצר וכוח הפעולה (בכל המישורים) חוזר לאיתנו הטוב.

תופעות כרוניות – בד”כ פחות מגבילות את האדם (לעומת מחלות אקוטיות) אך נמשכות לאורך זמן, לעיתים חיים שלמים. ועם השנים האדם לומד למצוא פתרונות שאיתם הוא יכול לחיות. בד”כ בליווי משככי כאבים, או נוגדי דיכאון או כדורי שינה או תרופות חריפות יותר במיגון המחלות האוטו-אימוניות (דלקות פרקים, דלקות מעי כרוניות, מחלות דרכי הנשימה ועוד ועוד). ברפואה קונבנציונלית אין למחלות אלו ריפוי. לכל היותר הקלה זמנית. מהות המחלה הכרונית טמונה באי היכולת של מנגנון הריפוי לרפא ובכך “מתפשר” על תופעה כרונית. התגברות על בעיות כרוניות דורשת תעצומות אשר הכוח החיוני של האדם מן הסתם, לא הצליח עד כה לגייס. הומאופתיה, המכוונת להעצמת כוח הריפוי הטבעי של כל אדם ואדם, מציעה דרך החוצה ממחלות אלו. וזאת ללא המחירים במערכות גוף אחרות הכרוכים בשעבוד לתרופות כימיות.