אנחנו עדים לפעולתו היעילה של כוח הריפוי הטבעי בשורה של מחלות הנקראות אקוטיות. למשל בשפעות, בשלשולים והקאות, בהצטננות, וכן במחלות ילדים כמו אבעבועות רוח, אדמת וכד’. תופעות אלו יכולות לארוך כמה שעות או כמה ימים. בד”כ נראה זמן של דגירה, זמן של שיא המחלה ולאחר מכן החלמה שלאחריה האדם חוזר לאיתנו הרגיל.
כאן כוח הריפוי הטבעי הראה את כוחו והבריא את האדם. אולם רב המחלות שמפריעות לאנשים אינן מחלות כגון אלו המוזכרות למעלה אלא תופעות הנמשכות, או מופיעות לסרוגין לאורך שנים כגון: בעיות שינה, מחלות עור, מחלות חוזרות בדרכי הנשימה, כאבי מחזור, בעיות פריון, מיגרנות, סחרחורות, דיכאון, אלרגיות למיניהן, אסטמה, בעיות במערכת העיכול, חרדות ועוד.
תופעות אלו אינן מחלימות מאליהן. פה כוח הריפוי הטבעי של האדם, נכשל במשימה. במקום לרפא את האדם, כפי שעושה במחלות אקוטיות ובהעדר מענה מוצלח וטוב יותר, הוא בעצם נדחף “לייצר” תופעות נמשכות אלו. כאן נכנסת ההומאופתיה ברב עוצמתה ותחכומה. מאחר וביכולתה לגרות את כוח הריפוי הטבעי (אשר נכשל במשימה) לשנות את כיוון פעולתו ולהבריא את האדם מהתופעות הכרוניות.