הומאופתיה היא שיטת טיפול המתבוננת על האדם בשלמותו. הומאופתיה בוחנת את התלונה או המחלה, תוך הסתכלות על מאפיינים מובהקים נוספים אצל אותו אדם הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי. כך, ההומאופת מתאים למטופל תרופה הומאופתית (רמדי) שמכוונת למכלול רחב יותר של תלונות, קשיים ותכונות המאפיינות את המטופל. נטילת הרמדי ההומאופתית המתאימה לעיתוי, דומה לקוד פתיחה של כספת. משנפתחת הדלת, מתאפשרת לכוח הריפוי הטבעי נגישות שעד כה נמנעה ממנו. עקביות בטיפול מאפשרת פתיחה של דלתות נוספות המעצימות הלאה את כוח הריפוי הטבעי של האדם.
ההתאמה של ה’רמדי’ לכל מטופל היא פרטנית ונעשית באופן מדוקדק ומוקפד. כאן הופכת מאד משמעותית יכולת ההבחנה של ההומאופת ומידת הניסיון שלו.
למה הומאופתיה? כמה סיבות מדוע כדאי להשתמש בהומאופתיה:
- כי הומאופתיה היא שיטת טיפול מתוחכמת המעצימה את כוח הריפוי הטבעי של האדם.
- כי הומאופתיה מטפלת גם במחלות אקוטיות וגם במחלות כרוניות אשר ידה של הרפואה הקונבנציונאלית קצרה מלרפא.
- כי טיפול הומאופתי מחזק את הכוח החיוני ובכך פותח פתח לפוטנציאל ריפוי לטווח רחב של תופעות נוספות בתחום הגוף והנפש.
- כי הומאופתיה רואה כל מקרה כיחיד ומיוחד וחוקרת את המאפיינים המייחדים של כל מטופל.
- כי הומאופתיה רואה זיקות בין מערכות הגוף והנפש ומשתמשת בהבנות אלו בבחירת הטיפול המדוייק.
- כי תרופות הומאופתיות הן מהתרופות הטבעיות העוצמתיות ביותר הקיימות היום להגדלת כוחו של הגוף לרפא את עצמו.
- כי תרופות הומאופתיות אינן רעילות, אינן ממכרות ואינן כרוכות בתופעות לואי.
- כי הומאופתיה היא עוצמתית ועדינה בעת ובעונה אחת.
- כי להיות מטופל אצל הומאופת נותן לך מענה וליווי מתמיד למגוון רחב של בעיות
על איזה הבנות מבוססת ההומאופתיה?
עיקרון ה”דומה בדומה ירפא”
ההומאופתיה מבוססת על העיקרון “דומה בדומה ירפא”. עיקרון זה שהיה ידוע כבר לחכמי רופאה יוונים במאה הראשונה לספירה אף מתועד בכתביו של פרצלסיוס, רופא שוויצרי בן המאה ה-15. חוק טבע זה קובע כי תהליכי ריפוי אמתי מתרחשים רק כאשר התרופה הניתנת היא כזו היודעת גם לחולל את אותם הסימפטומים אצל הבריא. כיום קיים מאגר של כמה אלפי תרופות הומאופתיות. ההומאופת מתאים למטופל את ההכנה ההומאופתית המתאימה ביותר למצבו על בסיס עיקרון ה”דומה בדומה ירפא”, תוך התבוננות בטווח רחב של מאפיינים הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי.
עיקרון “הכוח החיוני”
לכל היצורים החיים כוח פנימי המנהל ומתחזק אותם – הוא הכוח החיוני (vital force). כוח זה מפעיל את מנגנוני הריפוי של הגוף והנפש ומבריא אותם בדרך טבעית. ההתערבות ההומאופתית (ע”פ עיקרון “דומה בדומה ירפא”, המוזכר למעלה) ממריצה את פעולתו של כוח הריפוי הנמצא אצל כל אחד ואחד מאתנו ומעצימה את אופן הפעולה שלו. תהליך המרצה ותיקון זה מאפשר מהלך ריפוי בכל מישורי הקיום של האדם: פיסי, רגשי ושכלי.
עיקרון הדילול והניעור
את התרופות ההומאופתיות (הנקראות רמדיז, או הכנות הומאופתיות) מכינים ממקורות שונים (מלחים, צמחים, מינרלים, מתכות, בעלי חיים ועוד). ההכנה כרוכה בתהליך סידרתי של דילול וניעור. תהליך המיהול נמשך גם לדרגות שבהן כבר אין שום שארית מדידה מתמצית האם. תהליך זה של דילול וניעור אמנם מפחית עד מעלים מהרמדי את המטען החומרי שלה (ובמקביל מעלים כל אפשרות של רעילות) אך מעביר הלאה את האיכויות הגבוהות (איכויות הריפוי) של חומר המקור. אותן איכויות הן אלו המשפיעות על תיקון פעולת הכוח החיוני של האדם בכך שהן מעצימות את פוטנציאל הריפוי הטבעי השוכן בכל אדם ואדם.
כוח הריפוי הטבעי – היכן רואים אותו בפעולתו?
אנחנו עדים לפעולתו היעילה של כוח הריפוי הטבעי אצל האדם בשורה של מחלות הנקראות אקוטיות. למשל בשפעות, בשלשולים והקאות, בהצטננות, וכן במחלות ילדים כמו אבעבועות רוח, אדמת וכד’. תופעות אלו יכולות לארוך כמה שעות או כמה ימים. בד”כ נראה זמן של דגירה, זמן של שיא המחלה ולאחר מכן החלמה שלאחריה האדם חוזר לאיתנו הרגיל. כאן כוח הריפוי הטבעי הראה את כוחו והבריא את האדם. אולם רב המחלות שמפריעות לאנשים אינן מחלות כגון אלו המוזכרות למעלה אלא תופעות הנמשכות, או מופיעות לסירוגין לאורך שנים (ומכונות תופעות כרוניות) כגון: בעיות שינה, מחלות עור, מחלות חוזרות בדרכי הנשימה, כאבי מחזור, בעיות פריון, מיגרנות, סחרחורות, דיכאון, אלרגיות למיניהן, אסטמה, בעיות במערכת העיכול, חרדות ועוד. תופעות אלו אינן מחלימות מאליהן. פה כוח הריפוי הטבעי של האדם, נכשל במשימה. במקום לרפא את האדם, כפי שעושה במחלות אקוטיות ובהעדר מענה מוצלח וטוב יותר, הוא בעצם נדחף “לייצר” תופעות נמשכות אלו. כאן נכנסת ההומאופתיה ברב עוצמתה ותחכומה. מאחר וביכולתה לגרות את כוח הריפוי הטבעי (אשר נכשל במשימה) לשנות את כיוון פעולתו ולהבריא את האדם מהתופעות הכרוניות.
ריפוי לעומת דיכוי
הסתכלות ארוכת טווח על בריאות של אנשים מלמדת אותנו כי העלמות התופעה כשלעצמה אינה מעידה דווקא על תהליך של ריפוי. לעיתים היא אף מעידה על תהליך הפוך מאחר ויש ביכולתו של הכוח החיוני להמיר תופעה בתופעה. לדוגמא, אדם שסבל מבעיות עור וטיפל בהן במשחות אשר העלימו את התופעה על העור, יכול לפתח תופעות חולי במערכת אחרת בגוף. למשל כבעיות בדרכי הנשימה העליונות. הכוח החיוני בניסיונו לשמר את הבריאות ככל שיכול, פיתח תופעה על העור אך משנבצר הדבר ממנו (מריחה של משחות) הוכרע ומאפשר התפתחות מחלה במערכת פנימית ומסוכנת יותר לקיום הבריא של האדם. כריתה של שקדים בלוע למשל, לא תאפשר יותר לכוח החיוני לפתח “דלקות שקדים” בגרון והוא יפתח מחלות במערכות עמוקות יותר. כך, בתהליך מתמשך של דחיקה של תופעות המופיעות במישורים שטחיים יותר של גוף האדם, מתרחשת התמרה של מחלה שטחית במחלה פנימית ועמוקה יותר שתהיה מסוכנת יותר. ואכן במהלך השנים ובהסתכלות ארוכת טווח אנחנו רואים יותר ויותר אנשים סובלים ממחלות הורמונאליות, מטאבוליות, אנחנו רואים עוד ועוד מחלות אוטו-אימוניות ומחלות ממאירות. אלו מחלות אשר ברובן מתפתחות על רקע דיכוי של מחלות שטחיות יותר, תופעות שיכולות להיות אקוטיות וחולפות, אך טיפול לא נכון (דיכוי, לעומת ריפוי בדרך של המרצת הכוח החיוני) מקבע אותן בתוך המערכת כמחלות כרוניות או מחלות כרוניות אשר דוכאו והותמרו במחלות כרוניות עמוקות יותר ואף קטלניות.